בשנה האחרונה, הSWITCH הפכה להיות בית מושלם למשחקי אינדי, במיוחד כאלו מהסוג הקואופרטיבי עם העובדה שהקונסולה מגיעה מובנית עם שני שלטים. אבל בעוד שרוב המשחקים בז'אנר חוגגים על הכאוס שבדבר, PODE בנוי פחות על תגובה מהירה והוצאה לפועל של הפיתרון ויותר על מחשבה משותפת על הפיתרון.

כל בקר שולט על גלו ובולדר (כוכב נופל וסלע, בהתאמה) כשהם מנסים לעזור לגלו במסע במעלה ההר ולחזור הביתה. לכל דמות יש יכולות משלה. בולדר יכול לעבור במחילות ייעודיות ולהרים אבנים, להרים פלטפורמות לדוג'. גלו, מעצם היותו קל יותר, יכול לדאות, ללכת על מים מעט ולהפיח חיים בדברים סביבו. השילוב של היכולות מחייב שיתוף פעולה מדוייק שכן לכל איזור יש דרך אחת בלבד לפתרון. לדוג', בולדר יכול להרים פלטפורמה לגלו, שעכשיו יוכל לדאות ולהגיע למתג בצד השני של אגם קטן. בגלל או יותר נכון, בזכות היכולות השונות, יש הרבה הזדמנויות לעיצוב שלבים מעניין וייחודי. השלבים הראשונים יחסית פשוטים, אבל ככל שהמשחק מתקדם, במיוחד כשמקבלים יכולות חדשים, עיצוב השלבים נהיה הרבה יותר מתוחכם. בגלל האופי הרגוע של המשחק, לרוב האתגר הגדול הוא מציאת הפתרון והביצוע עצמו הוא פחות מכשול. עובדה זו גרמה לכך שגם בפאזלים המאתגרים ביותר (ויש לא מעט כאלו), לא הרגשתי מתוסכל כי לא היה לחץ של זמן. יש אין ספור הזדמנויות למצוא את הפתרון.

הצד השני שלא המטבע הוא שהרגשתי שיש כמעט חובה לשחק עם מישהו לידי. טכנית אפשר לשחק סולו עם החלפת השליטה בין הדמויות כל פעם. בנוסף ישנם אף מספר עזרים שמורידים את התסכול, כגון האפשרות לשלוט בתנועה של 2 הדמויות יחד כאשר פשוט רוצים ללכת מנקודה א' לב'. אבל המעבר הזה קצת מוציא מהמומנטום וכל הקונספט של המשחק מגולל סיפור של חברות, ככה שמרגיש נכון לחוות אותו עם אדם נוסף.



אותה חברות גם מועברת באמצעות האנימציות והבעות הפנים של הדמויות, שמצליחות לתת אופי למה שבסופו של דבר הן שתי צורות. התנועה של גלו כשהוא מדלג בחינניות ומאיר ציורים בעולם שונה מזאת של בולדר שצועד לו בעולם ויושב על מתגים. כשהם הולכים יד ביד בסיום פתרון איזור, לא יכולתי שלא לחייך ביחד איתם. העולם עצמו גם מלא בסימונים קטנים שעוזרים בפצרון הפאזלים, אבל גם מוסיפים תחושת חיות לעולם. הדובדבן שבקצפת מבחינת העולם הוא הפקסול הנהדר של אוסטין ווינטורי שנותן אווירה מדהימה לכל איזור, ומעצימים את הרקע הנורבגי של המשחקים.

 

אם זאת לא הכל וורוד, ויש מספר דברים שפוגמים בחוויה. אותם סימונים בעולם הם לרוב מאד קטנים, דבר שמקשה על החוויה בתצורה הניידת של הSWITCH, אא"כ ממש הצמדתי את המסך לפנים. לא רק שלא נעים לשחק ככה, זה גרם לכך שבמקום לספוג את העולם ברוגע, חיפשתי כל הזמן את אותם סימונים בשביל להתקדם הלאה. בנוסף, המצלמה הקבועה אמנם נותנת פריים  לעולם, אך היו מספר מקרים שרציתי יותר שליטה בשביל לפתור פאזלים, במיוחד אלו שדרשו דאייה עם גלו כך שאוכל לאמוד את המרחק. בתצורה הניידת היו גם מספר קרטועים וירידות פריימים, אך בגלל שאין פה פוקוס על משחקיות מהירה, זה לא ממש פגם לי בחוויה.


בעולם שנשלט ע"י משחקים תחרותיים, PODE הוא חוויה מרעננת שמצליחה להדגיש את החשיבות של חברות ועבודה משותפת, מבלי להלחיץ ולתסכל בדרך. העולם היפייפה, המוזיקה הנהדרת והפאזלים החכמים הצליחו לעניין ולאתגר אותי לאורך כל הדרך, עם רק מעט תסכולים בדרך. אם יש לכם שותפים לדרך, המסע בהחלט שווה את זה.

השאירו תגובה